אנשי מקצוע בישראל ובעולם יוצאים נגד השמת ילדים במעצר בבידוד, ינואר 2012

ב-30 ינואר 2012, מעל 100 אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש, אנשי דת, מחנכים, רופאים, אקדמאים ואמנים מארצות הברית, ישראל ורחבי העולם שלחו מכתב לראש הממשלה בנימין נתניהו ולפקידי ממשל בכירים נוספים, ובו הביעו דאגתם לגבי המשך השמת ילדים בבידוד. להלן נוסח המכתב בתרגום לעברית.

לכבוד
כבוד ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו
כבוד שר המשפטים בממשלת ישראל יעקב נאמן
העתקים:
כבוד סוזן רייס, נציגת ארצות הברית באו”ם
כבוד דניאל ב. שפירו, שגריר ארצות הברית בישראל
כבוד רון פרוספר, נציג ישראל באו”ם
כבוד מיכאל אורן, שגריר ישראל בארצות הברית

21.1.2012

אדונים וגברת נכבדים,

אנו כותבים לכם כקבוצה בין-לאומית של אנשי מקצוע, אנשי דת, מחנכים, רופאים, אקדמאים ואמנים החשים מחויבות למדינת ישראל ודאגה עמוקה לעתידם של צעירים ישראלים ופלסטינים.

אנו מודאגים בעקבות דיווחים מהימנים אודות בני נוער שהוחזקו מבודדים בצינוק בבתי מעצר בישראל.[1] לאחרונה, באוקטובר ונובמבר 2011, חמישה נערים פלסטינים דיווחו שהוחזקו בבידוד לתקופות שאורכן בין 3 ל-24 ימים. לפי דיווחים אלה, הקטינים נעצרו בעקבות פעולות שהוגדרו כסכנה לביטחון ישראל. בשלושה מקרים שונים המעצרים התבצעו באמצע הלילה, מבלי שהוריהם של הקטינים קיבלו מידע על סיבת המעצר או על המקום שאליו נלקחים ילדיהם. הצעדים שננקטו ע”י רשויות החוק היו חמורים ביותר. הנערים הועברו מהגדה המערבית לבית המעצר ג’למה ולמרכז חקירות בפתח תקוה שבתחומי ישראל. לדבריהם, בעת המעבר הם נקשרו באופן מכאיב, עיניהם כוסו למשך שעות, והם היו נתונים לפגיעות מילוליות. נראה שאף נמנעו מהם מזון, שתייה והפסקות שירותים, שנחשכה מהם שינה למשך זמן ארוך ושהם הוחזקו בבידוד.[2]

אלה הן אינן תקריות חד פעמיות. לפי האגודה הבין-לאומית לזכויות ילדים (DCI), לפחות 33 ילדים אחרים הוחזקו מבודדים בצינוק בנסיבות דומות מאז 2008.[3] באחד המקרים, שני נערים בני 12 דיווחו על מעצרם ב-1 ביולי 2010 – מעצר שבו הוחזקו למשך 22 ימים, כולל 6 ימים בבידוד בבית מעצר פתח תקוה, לפני ששוחררו מבלי שהוגשו נגדם כל האשמות. אחד מבין ילדים אלה דיווח שהאור בתאו נותר דלוק ללא הפוגה. על מקרים אלה מתווסף דו”ח שפורסם ע”י הארגונים “בצלם” ו”המוקד לזכויות הפרט” בהתבסס על 121 עדויות של פלסטינים שהוחזקו במעצר בפתח תקוה ב-2009, 18 מתוכם קטינים, המעיד כי רבים מהעצורים הושמו מבודדים בצינוק.[4] תיאור התנאים בבידוד לפי העדויות בדו”ח זה דומה באופן ניכר לתיאור העולה מהעדויות של חמשת המקרים הנוכחיים, כולל השארת אור דלוק בתאים במשך כל שעות היממה.

ברצוננו להפנות את תשומת לבכם לדו”ח עדכני שהוגש ב-5 באוגוסט 2011 לעצרת הכללית של האו”ם ע”י המפקח המיוחד מטעם האו”ם לנושא עינויים.[5] בדו”ח מציין מר ג’ואן א. מנדז כי בידוד בצינוק “עשוי להגיע לכדי עינויים או טיפול אכזרי, לא-אנושי ומבזה כאשר הוא משמש כענישה במעצר לפני משפט, באופן לא מוגבל או לתקופות ממושכות, עבור אנשים בעלי מוגבלויות נפשיות ועבור צעירים”. מסיבות אלה הומלץ בדו”ח שלא לקבל שימוש בבידוד בצינוק בילדים. המלצות אלה עולות בקנה אחד עם קריאה דומה שהשמיעה ועדת האו”ם לזכויות ילדים ב-2007.[6]

לפיכך, אנו מודאגים ביותר לנוכח חמשת הדיווחים שהוזכרו לעיל על ילדים שהוחזקו בבידוד בבית המעצר ג’למה ובמרכז החקירות בפתח תקוה. ההשפעות המזיקות של חשך חושי ושל בידוד על מבוגרים הוכחו מעבר לכל ספק. הספרות המחקרית בנושא מצביעה בעקביות על כך שאחת התוצאות של בידוד בצינוק היא פיתוח הזיות פרנואידיות ותסמיני סכיזופרניה, גם ללא כל הפרעה נפשית הקודמת לבידוד. קל לשער, אם כן, את הסיכון הפסיכולוגי של בידוד למתבגרים, שמוחם מצוי עדיין בתהליך התפתחות ולכן הם נתונים יותר להשפעות הסביבה. מניעת קשר משמעותי עלול להביא לתוצאות מרחיקות לכת והרסניות על בריאותם הנפשית והפיזית של מתבגרים. הבידוד מגביר חרדה ותחושות ייאוש בקרב הקטינים, מבלבל ומפחיד אותם, ועלול לעורר דיכאון, הפרעות בשינה, אובדנות ופסיכוזה. לאחר השחרור, זיכרונות ופלשבקים מבידוד בצינוק עתידים לפגוע בשיקום פוטנציאלי. ההשלכות של הבידוד על הנערים העצורים, על משפחותיהם ואחאיהם מביאות לערעור היציבות של הקהילות שמהן הם מגיעים. כאנשי מקצוע, אנו מודאגים מהעברת טראומה מעין זאת מדור אחד של ישראלים ופלסטינים למשנהו.

איננו מקלים בשיקולי הביטחון הלגיטימיים של מדינת ישראל ובחובתה להגן על אזרחיה ועל התושבים שתחת שליטתה או שליטתה בפועל מפני אלימות. עם זאת, אנו בטוחים באמונתנו ששיקולים אלה יכולים וצריכים להילקח בחשבון ללא מעצר של בני נוער ובידודם בצינוק. אנו מבקשים לעודד אתכם לפעולה מיידית לעצירת הנוהג של השמת קטינים בבידוד, אם נוהג כזה אכן מיושם, ולפעול ליצירת מסגרת חוקית אשר תבטיח שקטינים לא יהיו נתונים לאמצעים חמורים כגון אלה בשום נסיבות בבתי מעצר בישראל.

אנו מצפים לתשובתכם בהקדם.


[1] DCI-Palestine, Urgent Appeal (5 January 2012) – http://www.dci-palestine.org/sites/default/files/ua_1-12_-_solitary_confinement.pdfB’tselem and Hamoked, Kept in Darkness (October 2010) –http://www.btselem.org/download/201010_kept_in_the_dark_eng.pdf

[2] Particularly troubling are the children’s descriptions of being heldalone in cells consistently referred to as “Cell No. 36.”  These are thewords of a 17 year old kept in solitary confinement for 24 days: “It wasa very small cell, which had a mattress on the floor and a toilet witha horrible smell. It also had two concrete chairs. The lights in theceiling were dim yellow and on 24 hours-a-day, which hurt my eyes.The walls were grey and had a rough surface. The cell had nowindows, just two gaps for letting air in and out. The food wasserved through a flap in the door.”  (DCI-Palestine: R.J. – (17 years) http://www.dci-pal.org/english/display.cfm?DocId=1342&CategoryId=1

[3] DCI-Palestine, Urgent Appeal (5 January 2012) – http://www.dci-palestine.org/sites/default/files/ua_1-12_-_solitary_confinement.pdf

[4] B’tselem and Hamoked, Kept in Darkness (October 2010) –http://www.btselem.org/download/201010_kept_in_the_dark_eng.pdf

[5] UN Special Rapporteur on Torture, report on solitary confinement (5 August 2011): http://solitaryconfinement.org/uploads/SpecRapTortureAug2011.pdf

[6] See for example the Istanbul Statement on the Use and Effects of Solitary Confinement:  http://solitaryconfinement.org/uploads/Istanbul_expert_statement_on_sc.pdf andhttp://www.phr.org.il/default.asp?PageID=116&ItemID=1323

לקריאת המכתב המקורי באנגלית ורשימת אנשי המקצוע החתומים

Gallery | This entry was posted in אנשי מקצוע נוקטים עמדה and tagged , , . Bookmark the permalink.