דיון מיוחד על זכויות קטינים במעצר ומאסר בוועדה לזכויות הילד בכנסת, יולי 2012

פרוטוקול הוועדה לזכויות הילד של הכנסת מיום 3.7.2012 – דיון בזכויות קטינים במעצר ומאסר. מתוך: אתר הכנסת

ב-3.7.2012 התכנסה בכנסת הוועדה לזכויות הילד לדיון מיוחד בזכויות קטינים במעצר ובמאסר, ביוזמת פעילים ואנשי מקצוע מארגון אב”י-ישראל (אגודה בינלאומית לזכויות ילדים, DCI) ומקבוצת פסיכואקטיב (אנשי ונשות בריאות נפש למען זכויות אדם). נציגי הארגונים התרשמו מן הניהול הענייני וההוגן של הדיון על-ידי יו”ר הועדה, ח”כ אורלי לוי-אבקסיס (ישראל ביתנו), שהתכוננה היטב לדיון, ומן התרומה של ח”כ זהבה גלאון (מר”ץ) שתמכה בדיון במשך חדשים ארוכים והשתתפה באופן פעיל בכל הדיון עצמו.

בישיבה נכחו גם נציגים של האגודה למען האזרח, אשר הכינו לקראת הדיון נייר עמדה שבו פורטו ההפרות החמורות והשיטתיות של זכויותיהם של קטינים השייכים לאוכלוסיות מוחלשות ומופלות בישראל ובשטחים, נציגי ארגון “בצלם“, נציגי המועצה הלאומית לשלום הילד, ובעלי תפקידים ממשרדי ממשלה שונים, משירות בתי הסוהר, ועוד.

מדבריו בדיון של פרופסור צ’רלס גרינבאום – יושב ראש אב”י:

קודם כל תודות לך, חברת הכנסת לוי-אבקסיס, לחברת הכנסת זהבה גלאון וגם לחבר הכנסת זבולון אורלב, שעקרונית קיבל את הרעיון הזה, ולחברת הכנסת לוי-אבקסיס שהוציאה את זה הלכה למעשה לפועל. אני חושב שזה חשוב שהיא עשתה את זה, וזה דיון חשוב.

הדיון הוא ביזמה של שני ארגונים, אב”י ישראל, ארגון בין לאומי לזכויות הילד, ופסיכו אקטיב, קבוצה שבין היתר נוכחת במשפטים במחנה עופר של קטינים פלסטינאים וממזרח ירושלים. אנחנו שנינו ארגונים שרואים את החשיבות של טובת הילד, הבריאות הנפשית של הילד, תנאים נאותים עד כמה שאפשר להתפתחות הילד.

המקור ליזמה, כפי שאמרה חברת הכנסת זהבה גלאון, הוא בשני דו”חות שיצאו כמעט בדיוק לפני שנה: אחד של הסניגוריה הציבורית, שצריכים להגיד שהדו”חות של הסניגוריה הם מאד מאד חשובים, בזה שהם עושים באופן שיטתי, שנה אחרי שנה, ביקורים בכל בתי המעצר ובכל בתי המאסר בארץ. זה בעצם הגוף היחיד שעושה את הביקורים האלה, ולמרות שהדו”חות הם כלליים, יש להם השלכות לגבי הילדים. יש כל הזמן שיפורים במשטרה ובשב”ס, אבל עדיין יש הרבה דרך ללכת.

עורכת הדין רחל דניאלי מהסניגוריה תציג את הדברים, אבל אני מזכיר כאן רק בראשי פרקים, ואני לא אפרט: החזקה לא נאותה של קטינים בעלי צרכים מיוחדים; ליקויים בהחזקת עצורים הנתונים בהשגחה פסיכיאטרית, בתחנה משטרה מסוימת; אי שמירה על כללי הפרדה בין סוגי עצורים ואסירים; יש מחקרים בזמן האחרון שיש נזק נפשי רב לזה שילדים נמצאים עם מבוגרים.

הדו”ח של הסניגוריה מתייחס לכלל הילדים בישראל – יהודים, ערבים, פלסטינאים, ילדים פלסטינאים שמוחזקים בתוך ישראל. הוא לא מתייחס לבעיה של ילדים שנמצאים בהחזקת הצבא, שנשפטים על ידי הצבא בשטחים המוחזקים על ידי מדינת ישראל. מחנה עופר למשל, שזה בית הכלא הגדול בגדה המערבית, הוא לא נכלל בדו”ח של הסניגוריה. אנחנו ראינו כמשלים לדו”ח של הסניגוריה את הדו”ח של בצלם, שיצא כמעט באותו זמן: ילד אסור, ילד מותר, ותציג את הנושא הזה גברת נעמה שרון.

אני רק רוצה לסיים ולהגיד, אני אקדים את המחר ואגיד שיש השלכות לחקיקה בעניין הזה, לפחות בשני כיוונים. אחד זה יסוד המנגנון שמבקר ובודק באופן שיטתי את התנאים שבהם נעצרים, נחקרים ומוחזקים קטינים בבתי המעצר והמאסר של המדינה. אין גוף כרגע שעושה את זה. יש דיונים  על דו”ח של אומבוצמן [המורשה לתלונות הציבור] לילדים, שאולי זה יהיה תפקידו, והתפקיד של מפקח כזה צריך להיות על כל הילדים – אם זה פלסטינאים ואם זה ילדים של שוהים בלתי חוקיים שהגיעו לארץ, שנמצאים ללא ליווי (ויש כמה וכמה בעיות מאד מאד חמורות לגבי ילדים מן הסוג הזה). יש גם כן עניין של קביעת שוויון לכל הקטינים, גם בתוך מדינת ישראל, גם בכל המקומות שישראל באמת שולטת בהם, מבחינה משפטית, מבחינה משטרתית, מבחינה צבאית. אם אנחנו לוקחים ברצינות את מה שאמרה חברת הכנסת לו-אבקסיס, שילד הוא ילד הוא ילד, אם אנחנו חתומים על האמנה הבין לאומית בדבר זכויות הילד, לא יתכן, שאנחנו נעשה איפה ואיפה ותהיה מערכת חוקים כאלה בשביל הילדים האלה ומערכת בשביל ילדים אחרים.

מדבריה בדיון של ד”ר שרונה קומם – פסיכולוגית קלינית, חברת פסיכואקטיב:

מקורות המידע של פסיכואקטיב, הקבוצה שעוסקת במעצרי קטינים פלסטינים, הם ראשית כל מהדו”חות של DCI-Palstine שהם הם ציבוריים. למשל לגבי מעצרי ילדים בלילה, בדו”ח שלפני האחרון נכתב כי 68% מהמעצרים נעשים בלילה (כשהאירועים לא קרו בלילה) וזה פחות או יותר תואם גם דו”חות אחרים.

המקור השני זה עדויות בשבועה של קטינים פלסטינים, שנמסרים לעורכי דין  בימים הראשונים של המעצר, וכשהזיכרון של החקירה והמאסר עדיין מאד טריים. עם כל ההסתייגויות, בכל זאת יש תופעות חוזרות של מה קורה כשהם נעצרים באמצע הלילה על ידי חיילים: השעות הארוכות שעוברות עד לחקירה ומה קורה בינם ובין החיילים. במקומות שונים יש תופעות דומות.

המקור השלישי שלנו זה תצפיות, כשהיינו בבית המשפט בעופר וראינו את הקטינים האלה בזמן המשפט, שלא נותנים להם לפתוח את הפה, כי ההנחה היא שההודאות שנגבו מהם הן ההודאות הנכונות. מסתמכים על ההודעה, כשאלה שלא מודים –  בסופו של דבר אחרי כמה חודשים שהם במעצר, בתהליך משפטי מתמשך מגיעים לעסקת טיעון. ובהזדמנויות האלה, פעמיים גם ראיתי עדות של חיילים שעצרו את הקטין, וכישראלית היה לי מאד מאד עצוב לראות את העדויות של החיילים. זאת אומרת, הנוכחות בבית המשפט היא משהו שאין כמראה עיניים וכמשמע אוזניים.

מדבריה בדיון של ד”ר מיה מוכמל – פסיכולוגית קלינית, חברת פסיכואקטיב:

אנחנו רואים בעדויות האלה שהן לא נלקחו מעין של בריאות הנפש, אלא בעין משפטית. אנחנו, בעין של בריאות הנפש, רואים עדויות למצבים רגשיים מאד מאד קשים. אנחנו רואים את ההליך כהליך של טראומה. הטראומה היא ביחס ישר למה שהילדים האלה עוברים: אם ילד נעצר בלילה, הוכה במהלך ההגעה למעצר, עבר השפלות במערך ההגעה, נמנעה ממנו שינה במשך הלילה, זכה לראות את ההורים שלו מושפלים.

אחת המסקנות החשובות מן הדיון, שהביעה ח”כ לוי-אבקסיס, היתה שיש לשאוף לשיויון בסטנדרטים עבור קטינים פלסטינים וקטינים ישראלים בכל הנוגע למעצר ושיפוט.

דיון המשך נפרד ונוסף בנושא מעצרי קטינים פלסטינים יתקיים לאחר פגרה הקיץ של הכנסת.

להאזנה לידיעה בנושא של העיתונאית שחר פאר-לי ששודרה בתוכנית הרדיו “הבוקר הזה” ב-3.7.2012 ברשת ב’ (הידיעה משודרת בדקה ה-34:38 של התוכנית ואורכה כשתי דקות)

לקריאת פרוטוקול הוועדה

Gallery | This entry was posted in אנשי מקצוע נוקטים עמדה and tagged , , , , . Bookmark the permalink.