עדות מצולמת: מסתערבים בחדרי ילדים פלסטינים. “מעריב”, אוקטובר 2010

“הפנים של הסכסוך: דברים שלא רואים מכאן” – פרויקט מצולם: הצלם נתי שוחט מציג את מסתערבי ימ”ס ירושלים בתיעוד נדיר – מלחמה בטרור לצד אזרחים תמימים וילדים חסרי ישע / מאת חן קטוס-בר, NRG מעריב, 23.10.2010

ב-23.10.2010 פורסמה במעריב כתבה מאת חן קוטס-בר העוסקת בפרויקט דוקומנטרי מיוחד של הצלם נתי שוחט מסוכנות פלאש90 הירושלמית, אשר תיעד במשך מספר שבועות את פעילות יחידת המסתערבים. בריאיון עמו אמר שוחט:

גיליתי במסתערבים דברים שלא העליתי בדעתי שהם קיימים. מצאתי שם שני דברים מאוד מנוגדים, קיצוניים. אחד, זה הצד האלים מאוד של הפעילות שלהם. באים לעצור מהומה ומפוצצים פעיל תנזים, כדי שלא ישבית לוחם. איפה שצריך להשתמש באלימות, החבר’ה האלה יודעים להיות אלימים. לא כדאי ליפול בידיים שלהם. תוקפים אותם, והם מחזירים. ואז יש קטעים מאד אלימים.

הצד השני, זה הצד האנושי. מחפשים בבית אמל”ח, ונותנים לילדה קטנה להמשיך לישון במיטה שלה. שנת מלאכים. מה לא אנושי בזה? זה טוהר נשק מטורף. זה לא קיים בשום צבא בעולם. זה אפילו בניגוד ללוחמה האמיתית. איזה צבא לא היה מעיר את הילדה הזאת? בעיראק, אצל האמריקאים, הילדים האלה היו מתים לפעמים. אני חשבתי שאני אראה הרבה יותר אלימות. חשבתי שבאמת אין מעצורים בכלום.

על אף ששוחט מתאר את האלימות שבה נכח כמקובלת, התמונות שצילם מעידות על תופעות חמורות בעלות פוטנציאל לפגיעה רבה בבריאות הנפש של ילדים פלסטינים. להלן מבחר מהתמונות ומדבריו עליהן:

התמונה הזאת צולמה בלילה. כפר עוין בפאתי ירושלים. ילדה בת שנה וכמה חודשים, מקסימום שנתיים. לוחם ימ”ס (יחידת סיור מיוחדת) ירושלים, היחידה שמנקה את הבירה מאירועי הטרור, נמצא בחדר השינה של ההורים שלה. אמא ואבא שלה בסלון. הם מחכים. הלוחם מחפש מישהו. מחבל, אולי סוחר נשק. מידע מודיעיני שהגיע לאנשי הימ”ס אומר שהמחבל מתחבא בבית. הלוחם בחדר השינה חד ודרוך, מתוח. הוא יחפש בארונות, מאחורי הדלת ומתחת למיטה. הוא יסרוק כל פינה אפשרית בחדר. חיפוש מהיר, כמעט טכני. בסופו של דבר לא ימצא מאומה וייצא החוצה, חזרה לכח שלו. הילדה תמשיך לישון. ”כשאני בא לתוך חדר, אני לא רואה ילדה”, יגיד הלוחם כשיישאל על מה שהרגיש בשניות שהביט לילדה. ”אני רואה שם רק את הסכנה. אני מחפש, אולי מישהו יירה עליי. אחר כך, כשאני מגיע הביתה, אז הילדה רצה לי בראש”. צילום: נתי שוחט, פלאש 90

*

ראס אל-עמוד, לילה. מחפשים מחבל. ילד בן שבע, אולי שמונה, מתעורר מהשינה. מתיישב בסלון. היחידה עוברת בבית. אחותו (בתמונה) הייתה ערה כשהגיעו לבית. היא מחפשת משהו בארונות. לא ברור מה. ”הם שקטים”, אומר שוחט על הילדים. ”אין שיחה. יש להם בבית לוחמים עם רעלות ורובים, אבל הם שומרים על השקט. ברור שאנחנו נצא, והם יחזרו לישון. כל הזמן בראש שלי המחשבה אילו אני הייתי מביא את המשפחה שלי למצב כזה, מה היה קורה. זה אבסורד, אבל יש פה הרבה אנושיות. כמעט ‘שאנטי”’. צילום: נתי שוחט, פלאש 90

*

זאת אולי התמונה הכי קשה בפרויקט, אומר שוחט, היות שלא רואים בה חמלה. רק עליבות. לוחמי הימ”ס, במקרה הזה, מחפשים נשק. ”את הילדה, כמו תמיד, לא מעירים”, הוא אומר. ”הכל מתהפך סביבה, אבל היא ישנה שנת ישרים. הבית מוקף, יש לוחמים בתוך הבית. היא לא יודעת כלום. היא לא יודעת שהלוחם מחפש אמל”ח במיטה שלה. הכל נעשה בדממה”. צילום: נתי שוחט, פלאש 90

*

שני העולמות. לוחמי הימ”ס והאוכלוסייה האזרחית. יצאה בתמונה הזאת ”קומפוזיציה”, אומר שוחט, כך בשפה המקצועית, ”מפגש של שני עולמות בתמונה אחת”. ”אני מבין את המסכנות שלהם”, הוא אומר. ”יש לי רחמים, אסור לטעות. אחרי מה שראיתי, אני חושב שהאוכלוסייה הפלסטינית, הנשים, הילדים, אלה התמימים ביניהם, שלא עשו כלום, חווים משהו לא פשוט. אבל אני גם יודע שאין לנו ברירה. זה המחיר שאנחנו משלמים”. מה היו אומרים כשהיו רואים שהוא מצלם? ”בדרך כלל מקללים. אנשים לא תמיד רוצים שיצלמו אותם”. צילום: נתי שוחט, פלאש 90

לקריאת הכתבה במלואה באתר NRG

Gallery | This entry was posted in דיווחים חדשותיים and tagged , , , , . Bookmark the permalink.

One Response to עדות מצולמת: מסתערבים בחדרי ילדים פלסטינים. “מעריב”, אוקטובר 2010

  1. Pingback: Palestinian Children and Israeli Soldiers: Perceptions of Banality and Abuse | born equal | נולדו שווים | ولدوا متساوين

Comments are closed.