הילדים של ארנה: סרט דוקומנטרי, 2003

הילדים של ארנה – סרט דוקומנטרי / ג’וליאנו מר-ח’מיס, 2003

הילדים יוסף, אשרף ועלא היו שחקנים ב”תאטרון האבן” –חלק ממערכת חינוך אלטרנטיבית שהקימה ארנה מר-ח’מיס בתקופת האינתיפאדה הראשונה במחנה הפליטים ג’נין, בעקבות קריסתה של מערכת החינוך הרשמית תחת הכיבוש הישראלי. בנה של ארנה, ג’וליאנו, הצטרף אל אימו בעבודתה עם ילדי המחנה והפך להיות לבמאי של התאטרון. במהלך כל שנות פעילותו במחנה הוא תיעד במצלמתו את אמו ואת ילדי התאטרון.

לאחר מותה של ארנה ב-1995 נסגר התאטרון. שבע שנים מאוחר יותר פלש הצבא הישראלי למחנה הפליטים ג’נין. ב-2002, כמה ימים לאחר שהצבא הסיר את המצור חזר ג’וליאנו למחנה, והצטרף עם מצלמתו לילדים שבגרו והצטרפו למאבק האלים בישראל. במהלך שהותו במחנה גילה ג’וליאנו את גורלם הטרגי של “הילדים של ארנה”: יוסף ביצע פעולת התאבדות בחדרה בשנת 2001. אשרף נהרג בקרב נגד הצבא הישראלי. עלא מנהיג את גדודי חללי אלאקצא במחנה הפליטים ג’נין.

אחרי שהסרט יצא לאקרנים וזכה להצלחה גדולה, ג’וליאנו הקים מחדש את התיאטרון בג’נין. הוא קרא לו “תיאטרון החופש“. באפריל 2011 נרצח ג’וליאנו ביריות אקדח בג’נין.

עלא, אחד מגיבורי הסרט, יושב על הריסות ביתו במחנה הפליטים ג’נין לאחר שנהרס בידי כוחות הצבא הישראלי.

בריאיון שערך עמו העיתנואי אורי קליין ב-2004 אמר מר ח’מיס:

“אחד הדברים המרכזיים שעניינו אותי היה דמותו של יוסף, המתאבד. זה היה הגרעין שסביבו בניתי את הסרט כולו. הרגשתי שדמותו וסיפורו של יוסף מספקים לי הזדמנות לקרוע מעל פני המפלצת את המסיכה שמכסה אותה, ולגלות את פני הילד שנמצאים מתחתיה”. [איזו מפלצת?] “המחבלים המתאבדים, כפי שהם מצטיירים בתודעה הישראלית. רציתי להראות שמאחורי כל מתאבד יש סיפור, יש דמות, יש מישהו שהיה פעם ילד. רציתי בכוונה לגרום לצופים להתאהב בילדים עוד לפני שהם לומדים מה קרה להם, כדי שמותם לא יהיה סתם עוד עובדה סטטיסטית. אני חושב שמה שמבהיל את הישראלים יותר מכל הוא שיכול להיות איזשהו היגיון במעשה של המתאבדים. אם מסבירים את התופעה אך ורק במונחים של דת ופנאטיות וטירוף ושנאה תהומית בלתי מבוקרת ולא רציונלית, אולי קל יותר להתמודד אתה מאשר אם חושפים את ההיגיון שקיים בה, ועוד יותר מכך – את הפנים האנושיות שלה”.

Gallery | This entry was posted in אמנות אקטיביסטית ומרפאת and tagged , , , , , , , . Bookmark the permalink.