ירי כלפי קטינים פלסטינים, ינואר 2013

אבנר גבריהו, עובד סוציאלי וחבר ב”שוברים שתיקה” פרסם ב-23.1.2013 מאמר ב”הארץ” תחת הכותרת “הנוהל האמיתי של פתיחה באש“.

המאמר פורסם בעקבות מותם של 4 צעירים פלסטינים בשבוע אחד (בתקריות שונות) מירי של חיילים ישראלים, ביניהם סמיר אחמד עווד בן ה-16 מהכפר בודרוס (מערבית לרמאללה), שלפי דיווח כתבי “הארץ” נורה ב-15.1.2013 בראשו, בחזהו וברגלו. לכך מתווספת הפציעה הקשה שהובילה למותו של סאלח אל עמארין, בן 15 ממחנה הפליטים עזה בבית לחם, שהתרחשה באותו שבוע, ומקרה נוסף כחודשיים קודם לכן, של פציעתו הקשה של נער פלסטיני בן 17 ביישוב תוקוע ב-19.11.12 מירי של חיילים לבטנו.

לדברי הצבא, בכל המקרים התבצע הירי בעקבות זריקת אבנים ו/או בקבוקי תבערה לכיוון החיילים. גבריהו מתייחס למידע – שמופיע גם באתר ארגון “בצלם” – לפיו פקודותיו של הצבא עצמו קובעות במפורש כי אין לירות אש חיה לעבר מיידי אבנים מלבד במצב של סכנה חיים מיידית וממשית כדי להסיר את הסכנה. הוא כותב, בין השאר:

כל מי ששירת בשטחים מכיר בעל-פה את נוהל המעצר הרשמי. […] בפועל ברור לרבים שמדובר בפרוטוקול בלבד. כחייל ומפקד בחטיבת הצנחנים בשנים 2004-2007 השתתפתי בעשרות פעילויות ומבצעים, ומקריאת מאות עדויות שאספנו במשך השנים בארגון “שוברים שתיקה”, התגלו לי הנהלים האמתיים, הגמישים, לפיהם ניתן לירות על אזרחים שאינם חמושים. חמור מכך, לעתים הירי נועד מלכתחילה “ליצור חיכוך” עם האוכלוסייה הפלסטינית.

אני זוכר כיצד במהלך שירותי הצבאי הפסקנו לדבר על פלסטינים כחפים מפשע והתחלנו לדבר על “אוכלוסייה לא מעורבת”. כלומר, אף פלסטיני אינו חף מפשע, ופלסטיני הוא, לכל היותר, “בלתי מעורב באלימות” באותו הרגע. כחיילים, העדפנו להתייחס לכל הפלסטינים כמסוכנים. למעשה, אין הבדל בין פלסטיני שיורה עלינו לבין פלסטיני שזורק עלינו אבן, ואין הבדל בין זורק אבן לבין מפגין, או בין מפגין לסתם מישהו שלא מציית לנו או מתחצף. כולם מנסים לערער את השליטה שלנו, ובסופו של יום כל אחד הוא אויב. ואם כל פלסטיני הוא אויב, אז כל פלסטיני הוא גם מטרה, ואין דבר שהוא יכול לעשות כדי להפסיק להיות מטרה בעינינו.

ההנחה הזאת מסבירה מדוע בעשור האחרון ניתנו הוראות פתיחה באש שכללו גם ירי על אזרחים ועל כוחות הצלה.

לקריאת המאמר המלא מאת אבנר גבריהו

לקריאת מאמרה של עמירה הס בנושא, “כשהיד הצה”לית יותר מדי קלה על ההדק“. פורסם ב”הארץ” ב-24.1.2013

לאוסף עדויות של חיילים על יחס הצבא לילדים פלסטינים (שוברים שתיקה)

לקריאת כתבתם של גדעון לוי ואלכס ליבק על סמיר עווד בין ה-16 מהכפר בודרוס שנורה בידי חיילים. הכתבה התפרסמה ב”הארץ” ב-18.1.2013

לקריאת תחקיר “בצלם” על הירי הלא מוצדק בסמיר עווד

לצפייה בדבריהם של בני משפחתו של סמיר, בעקבות הירצחו:

Gallery | This entry was posted in אנשי מקצוע נוקטים עמדה, דיווחים חדשותיים, עדויות and tagged , , , , , , , . Bookmark the permalink.